אספר כאן על סיפור הצלחה של העברת מידע. זהו סיפור שאין בצידו יזם מיליונר כמו בימי הבועה העליזים, להיפך – היזם המוצלח בסיפור הזה קיים, אך העדיף להישאר אנונימי. ובכל זאת, לפעמים יש טעם לספר בשבחי פרוייקט גם גיבורו מתחמק מן התהילה, וגם אם לא ראה פרוטה מעמלו.
על פרופסור דן אריאלי שמעתם? לא, הוא איננו הגיבור של הפוסט הזה. אבל אני עוקב באופו קבוע אחרי אריאלי ומחקריו לגבי ההתנהגות הלא רציונלית שלנו, ולפני שנתיים שמתי לב למחקר מעניין שהוא היה שותף בעריכתו, עם פרופ' מייקל נורטון מהרווארד. במחקר התבקשו אלפי אמריקאים לענות על שאלות פשוטות ולא מדעיות: איך לדעתם נראית כרגע חלוקת ההכנסות בארה”ב, ואיך היא צריכה להיראות. הם לא נשאלו למה זה כך, ואם זה טוב או רע, רק על תפיסתם הסובייקטיבית והתמונה הרצויה מבחינתם.
הדבר המפתיע הראשון בתוצאות המחקר הוא שהתרשמותם הסובייקטיבית של האמריקאים היא שכלכלתם שוויונית הרבה יותר ממה שהיא באמת. הדבר השני – שהם היו רוצים שהיא תהיה עוד יותר שוויונית. הדבר השלישי – שהתפיסה הזו This website will show you how to take advantage of that edge and beat any game the casino offers, whether it’s single or multiple deck blackjack ! In order to have this edge, the player must know basic strategy and play this strategy correctly. חוצה גבולות דמוגרפיים ופוליטיים. למעשה, נראה שאמריקאים – גם מצביעי המפלגה הדמוקרטית, גם הרפובליקאית – כולם שואפים שיהיו פערים חברתיים כמו ב… שוודיה.
נו טוב, אבל חוץ מפרופסורים לפסיכולוגיה מי מתלהב מדברים כאלה? אנשים שאוהבים טבלאות וגרפים. ואכן, המחקר הזה לא היכה גלים אבל בסוף 2012 – כמעט שנתיים אחרי שפורסם – הגיע לאיש וידאו בטקסס. כבעל תפיסה ויזואלית חזקה, הוא שמר את הטבלה שבמחקר על הסמארטפון ומדי פעם עיין בה, כשלדבריו הוא מנסה “לקלוט אותה”. לפני כן, מעולם לא הפיק וידאו בעל מסר חברתי, אבל במקרה הזה, בזמנו החופשי, הוא טרח הפיק סרטון המחשה של המחקר של אריאלי וונורטון. את האנימציה והעלה אותה ליוטיוב, בעילום שם.
במשך כמה חודשים נהנתה האנימציה מצפיות מועטות יחסית. אבל לפתע פתאום, הפכה ללהיט ויראלי, וצוברת מעל מיליון צפיות כל שבוע. גם אלי הגיע הוידאו הזה החודש מכמה כיוונים שונים, מצד אחד מפעילים חברתיים, ומצד שני – מחדר ישיבות תאגידי. בעקבות ההצלחה הויראלית הגיעו עיתונאים שחיפשו מיהו היוצר. אבל מה לעשות? הוא עדיין רוצה בעילום שם. כאיש וידאו בטקסס, הוא אומר, לא הייתי רוצה לאבד לקוחות שלא יאהבו את הפוליטיקה שלי.
הסרטון מעניין במיוחד בגלל יכולתו להמחיש תוצאות מחקריות שאינן אינטואיטיביות כלל ועיקר. כמו כן, שימו לב לפס הקול: האיש מדבר אלינו בטון אישי, לא קול של קריין מקצועי ולא מתחנחן. המוסיקה החרישית שמאחור מוסיפה לדרמה, באופן כמעט לא מודע. גם הטקסט הוא מופת של תסריטאות. אולי בכל זאת זו הפקה מוזמנת?