ספרות המדע הבדיוני של המאות ה-19 וה-20 הניבה יצירות שמילאו תפקיד חשוב בגיבוש הטכנולוגיות שהתפתחו במאות האלה. מצוללות ועד לוויינים, מטלפונים סלולריים ועד רשת האינטרנט – כל ההתפתחויות האלה הופיעו ביצירות של גדולי המספרים של הדורות שקדמו להופעתם. לא תמיד קל להעריך את גודל התרומה של יוצרים כמו ז’ול ורן, ה.ג. וולס, אריך קסטנר איייזיק אסימוב או ארתור סי. קלארק. אפשר לראות ביצירות אלה ביטוי לכושר חיזוי יוצא דופן, אך אפשר גם (ואין בכך סתירה) לראות בהן נבואות שמגשימות את עצמן.
הסופרים המחוננים האלה ידעו לזהות יכולות טכנולוגיות ולספר את סיפור הטמעתן בתרבות שלנו באופן כזה שיצר מפת דרכים לממצאים שפיתחו אותן בפועל. המעשה הזה של שרטוט פני העתיד חשוב מעין כמותו בין השאר בזכות החשיבה והשיח שהם מעוררים- חשיבה ושיח ביקורתיים שמסייעים לנו לנסח “טעם”, לגבש שיח אתי ולהיות שותפים בעיצוב פני העתיד. תחום זה של סיפור פני העתיד הטכנולוגי –תרבותי עבר בדורנו כמו תחומים רבים אחרים תהליכים שאפשר לכנותם “הפרטה וכיווץ”. “הפרטה” מפני שהעוסקים במלאכה הזו אינם בהכרח סופרים יוצאי דופן, אלא כתבי טכנולוגיה, בלוגרים, אנשי שיווק ומנהלי חברות טכנולוגיות.
“כיווץ” מפני שהעתיד עליו הם מסתכלים הוא העתיד הקרוב ממש- חמש שנים/שנה או רבעון קדימה. מי שתרמו רבות לכיווץ הזה היא כמובן אותם גופים שהיו בעל אינטרס להחדיר לשוק מוצרי צריכה חדשים וליצור הרגלי תחלופה מהירים של מוצרים על רקע “התיישנותם”. מקום של כבוד שמור למי שהפך את כל זה לאמנות- סטיב ג’ובס. בכנסים התקופתיים שהנהיג להשקת מוצרים חדשים של אפל מאז שנות השמונים, הצליח ג’ובס למזג שתי פרסונות שונות בתכלית: הממציא הגאון וכוהן האופנה. ג’ובס הרגיל אותנו להתייחס לכל סדרת יצור של טלפון נייד כאל קולקציה חדשה של נעלי עקב, ולכל תוספת של חצי אינץ’ לגודל של מכשיר אלקטרוני כאל גזירה על אורך החצאית שכולם מתיישרים לפיה.
ההפרטה והכיווץ לא היטיבו עם איכות הטקסטים שלעיתים מזומנות מזמנים בכפיפה אחת קלישאות, אינטרסים ושרלטנות במינונים שונים אבל חרף כל המגרעות שלהם משתתפים במילוי תפקיד תרבותי חשוב של ניהול שיחה על החלומות של הדור שלנו.
איך נראית רשימת טרנדים מוצלחת?
מה הציפיה שלנו מרשימת טרנדים טובה? נראה שמדובר בשילוב בין תמונת עתיד מרהיבה ומעוררת השראה ליכולת חיזוי של מגמות שיש להן סיכוי לשנות את הפרקטיקות היומיומיות שלנו. כדי להעריך באמת רשימת טרנדים על פי מדד כזה, עלינו לחכות כמה שנים כדי לראות אם אכן חלות תמורות מהותיות בדרך ההתנהלות שלנו. בעולם של תרבות הרשת הכללית העוטפת אותנו פרספקטיבה של שנים ספורות מספיקה כדי להצביע על תמורות כאלה. אם נתבונן למשל שבע שנים לאחור, לשנים 2008 -2009, נאתר בקלות כמה סטרטאפים שקמו באותם שנים ומשפיעים כיום עמוקות על חיי היום יום של עשרות מליוני אנשים- ב-2008 הוקמה באופן רשמי waze שהשפיעה באופן עמוק על פרקטיקות הנסיעה שלנו, ובאותה השנה נוסדה גם דרופבוקס ששינתה את האופן שבו אנחנו מאחסנים ומגבים מידע ברשת, וכשנה לאחר מכן נוסדה וואטסאפ שטלטלה את עולם התקשורת שלנו. אפשר להצביע על כמה מאפיינים משותפים לשלוש החברות האלה:
- כל אחת מהם הציעה שירות שבראשית הדרך איש לא היה מעלה בדעתו לשלם עליו, אבל כיום משתמשים רבים תלויים בו והיו מוכנים לשלם עליהם (כל אחת מהם גם שקלה ברצינות בשלב כל שהוא לגבות תשלום ממשתמשי קצה על השירות)
- רובנו משתמשים בכל אחד מהשירותים האלה בתדירות העולה על פעם ביום
- כל אחד מהשירותים שיבש את התעשייה בו הוא פועל- וויז פגעה אנושות בשוק ה-GPS והמפות הדיגיטליות, וואטסאפ הגדירה מחדש את יחסי הכוחות שבין רשתות חברתיות- מסרים מיידיים ואימייל, ודרופבוקס הגדירה מחדש את שוק האיחסון והגיבוי .
איך נראית רשימת טרנדים מוצלחת בתחום הטכנולוגיה החינוכית ?
מה המקבילה של תמורות אלה בתחום הטכנולוגיה החינוכית? האם אנו יכולים להצביע על סטרטאפ, מגמה או טרנד שהופיעו לפני 6-7 שנים ושינו ברמה כזו את הפרקטיקות החינוכיות שלנו?
אפשר להתבונן ברשימות הטרנדים שנוסחו ב2008 למשל .מבט שטחי במקבץ רשימות כאלה כולל כמה מגמות שחוזרות שוב ושוב:
- כניסת מכשירים ניידים(mobile)
- מערכות ניהול למידה(LMS)
- פרסונליזציה
- וידאו שנוצר על ידי משתמשים
- כיתה הפוכה(flippedclass room)
- BYOD
- לוחות חכמים
- ספרים דיגיטליים
- פודקאסטים
- למידה מעל לזמן ולמרחב (Ubiquitous learning)
כמה מהתחזיות האלה התממשו וגם קיבלו נוכחות כלכלית – יש למשל שימוש נרחב במערכות לניהול למידה ובספרי לימוד דיגיטליים. כמה מהטרנדים האלה קיבלו נוכחות רחבה בשיח אבל פחות בשטח – כיתה הפוכה, BYOD ופרסונליזציה ממשיכים להופיע גם ברשימות טרנדים של 2015 , אך לא נפוצים בקנה מידה גדול בשטח ,וכמה מהטרנדים לא נקלטו בשטח וגם תופסים נפח שולי בשיח. הצד השווה של הטרנדים שברשימה הזו הוא הקושי להצביע על השפעה משמעותית שלהם על שינוי מערכת החינוך. אין ספק שיש השלכות רבות לשימוש במערכות ניהול למידה או בספרים דיגיטליים, אולם האם ב-6-7 השנים בהם הם נוכחים בשיח הם שינו פדגוגית את שדה החינוך בעוצמה שבה ווייז שינה את עולם התחבורה? נראה שלא. הבעיה כמובן אינה באופן שבו אנחנו מנסחים את רשימות הטרנדים שלנו, אלא במישורים עמוקים יותר של המפגש הממשי שבין הטכנולוגיה לחינוך. ועדיין, לאופן שבו אנחנו פורסים את החזון יש תפקיד משמעותי ביצירת מפת הדרכים לשינוי כזה. נראה שאנחנו נכשלים שוב ושוב בפריסת החזון לאופן שבו הטכנולוגיה תשנה את החינוך מכיוון שאנחנו מחפשים את התשובות מתחת לפנס, בתוך מסגרת שמניחה את המבנה הקיים של מערכת החינוך ובוחנת יישומים טכנולוגיים שיעצימו וישפרו את המבנים הקיימים ולא יישומים שיש להם פוטנציאל משבש- המגדיר מחדש את התחום.
איך עשויה להיראות רשימת טרנדים בתחום הטכנולוגיה החינוכית שיכולה להתמודד עם האתגר הזה? קשה כמובן לנבא אבל אפשר להמליץ על התבוננות בשני אזורים שונים בתכלית בהם כדאי להתחיל – אזור אחד של טכנולוגיות שאפשר לכנות “הכלים השקופים” והאחר שאפשר לכנות ה”טכנולוגיה חוץ מסכית”.
הכלים השקופים
“הכלים השקופים” הם כלים טכנולוגיים רלוונטיים לשגרת הלמידה ולשגרת בית הספר בהם עושים שימוש “אנשים מהשורה” – dropbox , פייסבוק, טמבלר, גוגל דרייב, BOX ויו טיוב.
הכלים האלה רלוונטיים לשיח, לביטוי עצמי, לאחסון ושליפה של תוכן, לניהול וארגון מידע, לחקר, ולגילוי. אף אחת מהן אינה “טכנולוגיה חינוכית” רשמית. העובדה שטכנולוגיות אלה פוגשות את המורים והתלמידים בחיי היום יום שלהם כמשתמשים עצמאיים, מביאה לכך שהם מחלחלים בטבעיות גם לתוך שגרת ההוראה והלמידה.
שימוש בכלים האלה ובתנופה החדשנית שהם עשויים להביא נשמע כמעט טריוויאלי בכל תעשיה אחרת אבל בתחום החינוך שוב ושוב אנו עדים לכלים הבנויים על ההנחה שהמשתמש מתנהג בדרך אחת כשהוא אדם פרטי ובדרך אחרת כשהוא במסגרת חינוכית.
כתוצאה מההנחה הזו נראה מכשירי קצה – מחשבים, טבלטים, וחיישנים ייחודיים לחינוך, וכן כלים יעודיים לחינוך כמו קליקרים או לוחות חכמים. כחלק מאותה מגמה נפגוש חוויות משתמש ( UI/UX)שנראה כאילו עוצבו בשנות החמישים, עבור בירוקרטים עצובים במיוחד, ונפגוש משחקים שהמניע היחיד לשחק אותם הוא העובדה שהאלטרנטיבה שלהם היא שיעור פרונטלי עם עשרות תלמידים. המשותף לכל אלה היא ההנחה השגויה שטכנולוגיה חינוכית כוללת גם איפיון שונה לגמרי של המשתמש- החל מעיצוב דרך גירוי לסקרנות וכלה בלוגיקה משחקית. ההיסטוריה הקצרה של התחום מלמדת שמתודולוגיה כזו נכשלת פעם אחר פעם, ואם יש לה מתחרים היא נדחקת מהשוק. רשימת טרנדים צריכה להיות מושפעת ככל האפשר משדות בהם אימוץ הכלים זריז יותר ומספק מהר יחסית מדדים להצלחה או לכשלון. כך למשל אם בעולם המשחקים אנו רואים דעיכה של שימוש בג’סטות ונטיה הולכת וגוברת לסביבות של “עולמות” המאפשרים שיטוט חופשי- עלינו לשאול את עצמנו איך מגמות כאלה יכולות להשפיע על עולם הטכנולוגיה החינוכית- האם נראה קונספט של עולמות פתוחים גם בתחום החינוך. והאם ממשקי אדם –מחשב המבוססים על ג’סטות יפסחו על תחום החינוך? באותו האופן אפשר לבחון למשל את עולם הרשתות החברתיות- האם המגמה של פריחה של רשתות חברתיות מבוססות תמונות כמו אינסטגרם או פינטרסט יכולה להשפיע על שמתחולל בתקשורת בית ספרית?.
Google classroom היא דוגמה לניסיון לפעול בשדה של הכלים השקופים – מדובר למעשה בכלים שגוגל מציעה לארגונים כמו google drive עם התאמות מינימליות לשגרת ההוראה בבית הספר. ההצלחה של גוגל להטמיע את המערכת במהירות רבה בהיקף נרחב במוסדות חינוך ברחבי העולם ,מלמדת רבות על הפוטנציאל של עולם הכלים השקופים.
מעבר למסכים
“מעבר למסכים” היא כותרת לא מדויקת לעולם של התפתחויות בתחום טכנולוגיות היום יום שהגיעו להבשלה בשנתיים האחרונות – משקפי מציאות מדומה, מדפסות תלת מימד , תרבות המייקרים, כלי טיס זעירים, צילום ב-360 מעלות, אינטרנט של דברים ועוד. הרשימה הזו היא לכאורה רשימה אקלקטית שכל מה שמשותף לפריטים הכלולים בה היא העבודה שהם נושא לסיקור בבלוגים טכנולוגיים. אולם למעשה יש קשר אמיץ בין הטכנולוגיות האלה בכך שהם מגדירות מחדש את המפגש שלנו עם המציאות תוך הגדרה מחדש של צירים כמו וירטואלי/ וממשי , פיסי/קוגניטיבי , חושי/אינטלקטואלי ממשי/מדומיין ומשחקי/תכליתי. טכנולוגיות אלה ברובן גם מגדירות מחדש את המושג “תקשורת” ואת האינטראקציות שלנו עם מושגי הזמן והמרחב. הפוטנציאל הלימודי של מגמות אלה הוא עצום. הקהילות שקמו סביב כלי הטיס הזעירים הם חממות נפלאות ללימוד תוכנה, פיסיקה או אקולוגיה. תרבות המייקירים טוענת אותנו באקטיביות ומחזירה למגרש את המלאכות הפיסיות בגרסה עדכנית. והכלים של מציאות וירטואלית פותחים אופק רחב ומלהיב של המחשה הדגמה וסימולציה. למרות הפוטנציאל הגדול קשה לנו לדמיין את הטכנולוגיות האלה במרחב החינוכי בעיקר כי הם לא משתבצות במבנה הקיים של מערכות החינוך שלנו- החל מהמבנה הפיסי שלהם דרך העוגנים הדיסציפלינריים שלהם וכלה בהיבטים של פרטיות ותרבות. הפער העמוק הזה המקשה עלינו לדמיין מגמות כאלה מקבלות ביטוי נרחב במערכת החינוך הוא בדיוק מה שהופך אותם רלוונטיות לחזון עתידי מאתגר לשדה החינוכי. חזון שמוציא בית הספר מאזור הנוחות שלו והנחות היסוד המבניות שלו יכול להיות בעל פוטנציאל לשינוי פרדיגמטי של המערכת.
בחזרה לעתיד
רשימות טרנדים טובות מניבות רגשות מעורבים. הם פורטות על החשש שלא נהיה רלוונטיים- שנחמיץ איזו רכבת, שלא ננוע בקצב שרוח הזמן מכתיבה. הם מאתגרות אותנו בחשיבה על שינוי של הדברים המובנים מאליהם, אך מציגות לנו נתיב (אמיתי או מדומיין) הנמתח בין ההווה לעתיד.
תמונת עתיד המשלבת בין התחום של טכנולוגיות שקופות ובין התחום של התבוננות על התרחשויות טכנולוגיות “חוץ מסכיות” היא תמונת עתיד השומרת על האיזון העדין הזה ומשלבת מגמות עם פוטנציאל אימוץ מהיר עם מגמות בעלות אופק שאפתני ומהפכני. תמונת עתיד כזו לא מבטיחה שתתגשם אבל לפחות יכולה להרכיב רשימת טרנדים טובה.